shipwrecks-skeleton-jakub-sisak

 הזווית הספרותית:  ספינות טרופות

1886

ספינות טרופות, אקירה יושימורה. מיפנית: עינת קופר. הוצאת שוקן. 190 עמ" 2002 

יש מעט מאד ספרים שקראתי שלא יכולתי להניח אותם . "ספינות טרופות " הוא אחד מהם . ספר מטלטל, מדיר שינה.

המתנתי הרבה זמן עד שהצלחתי להשיג ספר זה בספרייה הציבורית ואכן מתברר כי מדובר בספר ייחודי לא רק מהבחינה הספרותית אלא גם מהיבט האנתרופלוגי של תיאור חיי דייגים . מתחקיר שערכתי מתברר כי הסופר היפאני אקירה יושימורה הוא במקור לא רק בן כפר דייגים בעצמו אלא גם  בוגר החוג לאנתרופולוגיה באוניברסיטת טוקיו.

יושימורה כותב בכמעט אדישות, בשפה רזה אבל הספר מרתק.  "השפה הרזה",  לדעתי ,היא שמקנה את העצמה לסיפוריו.

ריכזנו כאן כמה וכמה ביקורות ספרות שהתפרסמו בעברית ובאנגלית על הספר המטלטל הזה:

ships japan cover hebrew

זהו סיפורו של איסאקו, נער שגר עם משפחתו הענייה בכפר דייגים יפני. הסיפור מתרחש בימי הביניים על פני שלוש שנים בהם אב המשפחה נעדר לאחר שהוא מוכר עצמו לעבודה מחוץ לכפר. אנשי הכפר העניים מחכים ומתפללים לבואה של או-פונה-סמה, כלומר ספינה טרופה, על מנת לשדוד את מטענה. בשלוש שנים אלה עובר הכפר תהפוכות רבות.

ספר מעולה! מינימליזם יפני במיטבו. יושימורה מעביר בצורה נקייה ושקטה, ללא דרמה מיותרת וטלנובלה את חיי כפר דייגים יפני שתושביו נמצאים תמיד על סף הרעב ומתפרנסים בדוחק מדיג ומכירת מלח לכפרים שכנים ומתפלים לנס בצורת ספינה טרופה שתביא להם קצת עושר. הסופר מתאר את שגרת יומיום הקשה מנשוא, בה ילדים, נשים וגברים עובדים בכל מלאכה אפשרית על מנת להביא קצת אוכל הביתה, את המאווים שלהם, את התפילות עד הסוף המר, שלא השאיר את עיני יבשות. מומלץ בחום!

מקור וקרדיט

בצילום למטה : כפר דייגים  ביפאן ( המחשה)

The Japanese fishing village Hosoi Yu Ch’un

jpan fishing village

תקופה

השנה והתקופה אינן מוזכרות בפרוש. אנחנו יודעים שמדובר בתקופה קדומה, שלטון פיאודלי, פרימיטיביות שאינה מגלה כל סימן לקדמה טכנולוגית או קשר למערב אולם הספינות, מטען הטבק והרגשה שמסביב לכפר קיימת יפן שלווה ללא מלחמות מביאה אותנו להניח שמדובר בתקופה השוגונית, 1600-1850 שבה יפן נכנסת לתקופה של שלום וניתוק לאומי. התקופה נקראת EDO או TOKUGAWA. בנית מערכת חברתית נוקשה והיררכית המבטיחה יציבות והתפתחות כלכלית ותרבותית יחד עם חוקים נוקשים המגבילים מסחר וקשרים עם מדינות אחרות כמו סין ואירופה. אולם נחטא לרוח הספר אם נתעקש לקבוע שנה ותקופה. ההמשכיות המסורתית של הכפר המבודד היא בתשתית הסיפור. מחזור החיים האנושיים הוא כמו מחזור הטבע והסובב. שנה באה והולכת ומה שהיה הוא שיהיה. האמנם?

המיקום

אחד מהאיים שבים יפן המזרחי שבין יפן וקוריאה. הספינות שנבנו אז היו ספינות מים רדודים כיוון שיפן היתה סגורה ולא נתקיים שום מסחר עם מדינות מעבר לים. ספינות טרופות היו מחזה נפרץ. הכפר נמצא קרוב לחוף על אדמה קשה ולא חקלאית. הכפר שלא שייך לאף פיאודל או שוגון נשאר עם האדמה הלא-פוריה לנפשו ולקיומו הקשה. המקום הלא ספציפי, רחוק, מרחק שלושה ימי הליכה מהכפר הקרוב. רחוק מהעין ומהלב. בידודו מאפשר לנו הצצה אל מערכת אנושית סגורה, עבורינו זוהי מעבדה.

על הספר

זה לא ספר שאפתני, אין יומרה מובהקת להכיל עולם ומלואו. תיאור פשוט של טבע ואנשים והאינטגרציה ביניהם. המלים קרובות למה שקורה וגם צבע הארגמן של העלים בשלכת הוא משהו שקורה ואינו נועד לקשט את הפרוזה. מתוך התיאור הזה הדברים קמים לתחיה כמו שהם, ללא מטפורות ומשלים, אין אפילו "כאילו" אחד. הספר קצר ומונוטוני כאילו. מוסיקה מחזורית של טבע ואנושיות בסיסית, לא מפותחת. מחזוריות הטבע שעליו נעה הרקמה האנושית, עולה ויורדת – הדיונונים, המקרלים, השלג והשלכת. שוב הם באים, בספר, ושוב באותה רצינות ובאותן מלים חוזר התיאור. זה דורש אומץ סיפורי של חזרה על מה שכבר קראנו כי כך זה היה. וכך במהלך עשרות עמודים, החל מעמוד 100 ועד לעמוד 145 לא קורה סיפורית שום דבר מיוחד פרט ליומיום המוכר כבר. אבל אנחנו יודעים שמשהו עומד לקרות, משהו שישנה את חיי הכפר לתמיד ושוב המוסיקאליות הביטהובנית הזאת של הכנה לסיום (ראה הסמפוניה החמישית שהפינלה שלה מתחיל למרוט עצבים קצת אחרי אמצע היצירה). עצבות מלנכולית ורצינות שורה על הספר. אך ההעדר חוש הומור הפעם אינו משאיר חסר במהלך הסיפור. המלנכוליה הקבועה (וכנראה, היפנית כל כך) ממלאה את תפקיד ההומור במבט העל שהיא מספקת על המתרחש ומאפשרת לנו להתרחק לעיתים ולראות את המתרחש מגובה עשרת אלפים רגל. הספר כתוב בפשטות ובקונקרטיות בהתאם לפואטיקה היפנית הקדומה.

מקור וקרדיט

ספינות טרופות – אקירה יושימורה | דניאל אופק

boat left behind 2

"לאורך השנים חלק מאנשי הכפר משכירים את עצמם לעבודה במקומות אחרים על מנת לספק עוד קצת דגנים למשפחתם, וכך נוצר מצב שהכפר כולו בנוי על משפחות מרוסקות שאחד מבני הבית יצא לעבודה של כמה שנים. למעשה משך הזמן שבו מתרחשת העלילה – שלוש שנים – מקביל לתקופת יציאתו לעבודה של אביו של איסאקו, כשביחד עם התקווה לאו-פונה-סמה, מקווים בני המשפחה לשובו של האב – שיחזור בריא ושלם למשפחה בריאה ושלמה.

גם איסאקו עצמו הוא גיבור ראשי שחשוב פחות מהכפר. אין לאיסאקו תכונות אופי מובהקות, אבל דרכו אנחנו מסוגלים לראות את חיי הכפר מנקודת מבטו של היחיד – איך נראים חיי המשפחות המפורקות, כיצד לומדים את מלאכת הדייג, איך מתקבלות החלטות אצל ראש הכפר, מה עושים עם המתים בכפר, איך מוצאים כלה לעתיד וכו'.

"ספינות טרופות", אם כן, הוא ספר נפלא וחזק כמו וויסקי משובח (אני לא נוהג לשתות אלכוהול, אבל זה הדימוי הראשון שעלה לי). הוא מאפשר לקורא לטבוע (כמעט תרתי משמע) באווירה המיוחדת של הכפר הנידח, להריח את המלח, להזדהות עם הקושי, להתמלא בתקווה ולהתייאש. הוא אפילו מסוגל להפוך מאכל פשוט כמו אורז לדבר נשגב בעל טעם גן עדן (ואולי באותה הזדמנות באמת להרגיש אסיר תודה על העובדה שרובנו – מי שכותב וקורא בבלוג הזה – חיים בעולם שבו אורז, לחם ושובע הם דבר מובן מאליו). ובסופו של דבר הוא עושה את כל מה שאני יכול לצפות מספר – לקחת אותי למקום רחוק ולחיות במשך כמה ימים (190 עמודים) בין אנשים מתרבות אחרת, להזדהות איתם ולקוות יחד איתם שהגאולה תגיע במהרה".

מומלץ מאוד.

בלוג "קורא בספרים "

ביקורת: על "ספינות טרופות" מאת אקירה יושימורה (הוצאת שוקן …


Shipwrecks 1

"צמרמורת, זה מה שחשתי בגופי כשסיימתי לקרוא את הספר "ספינות טרופות" מאת אקירה יושימורה.

אני מעריץ גדול של הסופר היפני הרוקי מורקמי ולכן סיקרן אותי לקרוא סופר יפני נוסף כמו יושימורה שזוכה להערכת הביקורת והקוראים. זהו אחד משני הספרים של יושימורה (מתוך 20 ספרים שכתב) אשר תורגמו מיפנית לעברית והראשון מביניהם שסיימתי זה עתה (השני והבא אחריו הוא "על תנאי") . נתקלתי כבר בהשוואות שערכו קוראים ישראלים בין יושימורה לבין מורקמי. אם ספר זה מייצג את כתיבתו של יושימורה הרי שלטעמי אין כלל מקום להשוואה בינו לבין מורקמי מאחר וסגנון כתיבתם שונה לחלוטין. הסגנון של יושימורה הוא ריאליזם צרוף ואילו זה של מורקמי נמצא במרבית המקרים על גבול הפנטזיה. מבחינתי מעבר לכך ששניהם סופרים מעולים הדבר היחיד שמשותף להם הוא שהם חולקים אותו לאום…

הספר "ספינות טרופות" מספר את סיפורו של כפר דייגים יפני עני שתושביו חשים פחד מתמיד מפני מחסור ורעב. ניזונים מאותו פחד, נושאים תושבי הכפר את עיניהם מידי חורף לספינות סוחר העוברות ליד החוף בתקווה שאחת מהן תעלה על שרטון – מה שיאפשר להם לבזוז את מטענה היקר.

מסורת זו של הכפר הושרשה בתושביו מדור לדור מתוך הכרה שהמטען שנישא על גבי הספינות האמורות יבטיח אותם מפני מחסור ורעב לתקופה ארוכה. הסיפור מתמקד בילד איסאקו שעול פרנסת משפחתו הונח לפתחו לאחר שאביו, עקב מצוקה כלכלית קיומית, שיעבד עצמו לקבלן עבודה למשך 3 שנים תמורת סכום כסף ששולם למשפחתו מראש (מנהג מקובל ביפן הפיאודלית). הספר כתוב בריאליזם מאופק המתאר את שגרת חייהם הקשה של תושבי הכפר ואת כמיהתם הבלתי פוסקת לבואה של הספינה הטרופה התורנית שבלשונם נקראת "או-פונה-סמה". הספר מעלה מחשבות נוגות על טבע האדם ואיך הוא עומד למבחן בעת מצוקה קיומית, שאלות מוסריות כמו האם "טוב" או "רע" הם מושגים מוחלטים או יחסיים, איך מושג "הברירה הטבעית" של דארווין מתיישב עם ערכי מוסר בסיסיים ועוד. דווקא דרך הכתיבה המאופקת של יושימורה מזינה את הסוף הטראגי בעוצמה בלתי רגילה שאת תוצאותיה חשתי כאמור ברישא."

מומלץ – מומלץ – מומלץ

הוצאת שוקן 2002
תרגום מיפנית: עינת קופר
190 עמודים

מקור וקרדיט

"ספר שהקריאה בו שוטפת ומלמדת משהו על חיי העם היפני קשה היום. על אף שהסיפור אינו מתיימר להיות סיפור אמיתי. יושימורה שמוצאו ביפן משקף בו מאפיינים של חיי היפני בכפר נידח שבו התושבים חיים מהיום למחר בלי לדעת מה ילד יום. הוא מצליח לשוות לסיפור נופך של אוטנטיות ואולי בזאת גדולתו.
לאוהבי הספר הטוב, המשקף חיים במקומות ספק אם נגיע בטיול ליפן, יש כאן הזדמנות לעמוד על מנהגים וצורת חיים שבהם ראש הכפר הוא הידען שהכל יישק על פיו. אמונות וסמלים יש בכל עם ואין הדבר ייחודי לתושבי הכפר העני היושב על חוף הים. מה שמייחד את הספר הוא היותו שיקוף של תרבות של משמעת, כפי שרק היפנים מסוגלים להקנות לילדיהם. מי שקצת מכיר את האופי הנוקשה של היפני שהוא אופי נרכש, יקבל כאן מנה גדושה של דוגמאות לכך."

מקור וקרדיט

the_great_wave_off_kanagawa

"זה הספר השני של הסופר שאני קוראת, והוא קיבע לי אותו כמספר סיפורים נפלא, שדרך הסיפור מצליח להשחיל רמיזות עדינות ומדוייקות, העוסקות בחיים – גם של הלא יפנים שבינינו – ובהחלטות שאנחנו מקבלים, שלפעמים בלי אזהרה מוקדמת – הופכות את חיינו על פיהם, וכל חרטה בדיעבד לא תשנה את התוצאה הקטלנית.

מעשה בכפר דייגים קטנטן, הממוקם בחוף טרשי וסחוף רוחות. האוכלוסייה הקטנה החיה בו נאחזת בצפורניים במקום, המספק אפשרות לחיות בקביעות על סף הרעב. כמעט אי אפשר לגדל בו גידולים חקלאיים, ואנשי הכפר מתקיימים בדלות מדיג ואיסוף אצות, עושים מעט סחר חליפין עם כפר שכן מרוחק מאד, וחיים כקומונה משתפת פעולה – שזו הדרך היחידה לשרוד את התנאים הקשים. אחת למספר לא ידוע של שנים איזו ספינה נטרפת במיצר מול הכפר, ומטענה וחלקיה – גם העץ ממנו היא עשויה והמסמרים המחברים אותה – משמשים את הכפריים ל"השלמת הכנסה" ולהגיע למצב של כמעט שובע. בשנים קשות חלק מבהכפריים "נמכרים" לעבודה לפי חוזה, ושכרם מפרנס את משפחותיהם שנשארו.

הסיפור מסופר מנקודת ראותו של ילד בן 10 שנותר הגבר בבית אחרי שאביו "נמכר" לעבודה. הוא מנסה לעשות עבודה של גבר, להחזיק את משפחתו בחיים כמצוות אביו. החיים בכפר הזה מורכבים משינויי העונות, ממסורת המכתיבה את ההתנהגות, מציות ללא ערעור לסמכות – הורים על ילדים, בעלים על נשים, ראש הכפר על התושבים, ומבורות מוחלטת בכל מה שקורה מחוץ לכפר.

המסורת – אומר יושימורה – היא דבר והיפוכו. מצד אחד היא מאפשרת ביטחון ונחמה, ואפשר להיסמך עליה. אבל להסתמך על מסורת ולא על ידע כדי לפרש ארועים – יכול להביא לתוצאה קטלנית כפי שהבינו מאוחר מדי, בני הכפר הזה.
אהבתי אותו מאד. הוא אינו מוותר על הסיפור המרתק, העצוב והמחכים, ולמרות שמדובר בכפר קטן ודל ביפן, הוא מספר סיפור שיכול – בשינויי תוכן קלים – לקרות לכולנו, אם לא נזהר. "

מקור וקרדיט

"ספר מיוחד שקשה להתנתק ממנו, והוא מעורר מחשבות גם לאחר סיומו. העוצמה שלו היא בתיאורים המאופקים וחסרי הפאתוס, למרות שהוא מעלה נושאים קשים כמו: געגועים, עוני, קשיי פרנסה והישרדות, מחלות, אובדן ואבל.
כל הספר אפוף בעצב רב ובדריכות שמשהו יקרה, עד לסופו המר והבלתי נמנע.
חשתי רחמים רבים ואמפתיה כלפי הילד- גיבור הספר, שנאלץ לפרנס בדוחק ובקושי את משפחתו אך זוכה בעיקר לניכור ועוינות מצד אימו, שהוא כה משתוקק לחיבתה ולהערכתה.
יש בספר תיאורים רבים ומעניינים של חיי התושבים בכפר הדייגים העני ביפן, מנהגיהם ואמונותיהם הפרימיטיביות (לא נכתב על איזו תקופה מדובר ) חילופי העונות ומצב הים.
הצילום על כריכת הספר מאוד הולם אותו: הקערה השמוטה על הצד, שממנה נשפך האורז, מסמלת גם את הספינות הטרופות על השוניות, שמהן ניתן היה להשיג אספקת אורז."

מקור וקרדיט

iP9Uj

"אתחיל בזה שזהו אחד מהספרים המדהימים/המשפיעים שקראתי.
אינני יודעת מה השפיע עלי יותר. מה טלטל את נימי נפשי ומה השאיר חותם עמוק בליבי….
אני חושבת שכל הספר , מתחילתו ועד סופו עשה זאת.
אני חושבת שמה שתרם לספר הזה להיותו אחד הספרים הטובים היא
הכתיבה המרוחקת של אקירה יושימורה, כתיבה אוביקטיבית ונטולת רגשות , נטולת נקיטת עמדה, נטולת ביקורת.
בנוסף, החיים הקשים של אנשי הכפר, ההתמודדויות עם פגעי החיים ועם הרצון לחיות ככ נוגעים ללב ככ עדינים
בשבריריותם…
אינני יודעת מה אכזרי יותר. הרצון של בני הכפר לבוא או פונה סמה, או למרות שקבלו לידיהם בני הכפר
בגד משומש, נגוע במחלה שמחו שמחה אמיתית, התרגשו כילדים והסתפקו בזה.
במהלך הקריאה שכחתי לרגע שילד בן 9 מספר את הדברים, הבגרות שלו, הרגישות שלו, קנו את ליבי ומוחי
הייתי שבויה בו."

japanese-ship-1200

מקור וקרדיט

"הספר הזה טרד את מנוחתי ככל שהתקדמתי בקריאתו,וגם כבל אותי אליו בעבותות.יש כאן משל נפלא על גורלם של אנשים שחיים בסביבה בלתי אפשרית מבחינה כלכלית,שמאלצת אותם מצד אחד למכור עצמם לעבדות,להיות מנוצלים ומושפלים ע"י מעבידיהם,ולהתנהג כפושעים מצד שני,בשוד הספינות הטרופות ורציחת נוסעיהן. לאורך כל הספר,איש לא מהרהר או מפקפק בצידקת אורח החיים הזה,איש לא חושב שאפשר אחרת. וההסבר שהם מקבלים-'אבות אבותינו החליטו על כך,אנחנו מוכרחים לציית לחוקי הכפר'.אפילו ביקור בכפר השכן,המלא כל טוב וחיים מודרניים לא משך אותם,וכשחזרו לכפר הרגישו כי אין להם מקום אחר בעולם חוץ מכפרם שלהם. הסבר נוסף לקיום בכפר הנידח-רוחות המתים מן הכפר הולכות אל מקום רחוק מעבר לים,ושבות להיוולד בכפר.אם ישונו החוקים בכפר,יהיו מבולבלות.הסוף הנורא של חלק גדול מתושבי הכפר,אין זה רוע או אכזריות,אלא דבקות בדרך שאנשי הכפר מאמינים שהיא היחידה שהם אמורים ללכת בה. יש בהם הרבה חמלה והתחשבות גם בזרים,יש בהם הרבה תום,נאמנות ולמזלם מנהל אותם ראש כפר חכם והגון. מין קומונה אידאלית של חלוקת נכסים ומשאבים,שבזכותה הם בכלל שורדים.הספר מתאר בצורה מוחשית ומהפנטת את תחלופת עונות השנה והשפעתן על אורח החיים של תושבי הכפר הקטן. הילד גיבור הספר מתבגר משנה לשנה,עונות השנה מתחלפות במחזוריות והוא צומח מאחת לשניה בצורה מרתקת. ספר גדול !"

מקור וקרדיט

ביקורות על הספר באנגלית

shipwrecks english cover

Shipwrecks by Akira Yoshimura — Reviews, Discussion ..

ביקורת מעניינת באנגלית המציגה את הפן המוסרי של חיי הכפריים בספר , את שחיתותם המוסרית ואת החטא ועונשו .

“What drives the book forward in the increasing sense of necessary moral depravity. The village occasionally lives under the threat of reprimand but not so much that they would change their ways. We are shown three years of Isaku's difficult, repetitious, not always bountiful life, and amongst the difficulty we find ourselves truly sympathizing with the lot this village has to endure. For me, there were no 'two sides of the equation.' There is no moral ambiguity to speak of as the loss of life and theft that a shipwreck brings is seen as a means of survival.”

Fiction is so overrated: Shipwrecks by Akira Yoshimura

 

Shipwrecks by Akira Yoshimura 

ships cover in english

· · · ·

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

This blog is kept spam free by WP-SpamFree.